יש לי יחס חצוי לחדרים שמוגדרים כחדרי עבודה, ודילמה אמיתית באשר לנחיצותם.
מצד אחד - יש הגיון בריא בלהפריד את חלל העבודה מחלל הבית, בטח כשעובדים מהבית.
מנורת תקרה שהכנתי עם בעלי, דוגמאות של מוצרים שבסוף לא ייצרתי, וזוג פמוטי עץ זית מהעיר העתיקה
מצד שני - יש חדר בשם מטבח - ואם אפשר לבלות שם עוד כמה שעות עדיף, לא?
סלסלת אחסון קטנה שמתאימה בול למכתבים, ניירות, ובמקרה שלי חשבונית, עכשיו למכירה
מצד שלישי, כשפינת העבודה מסודרת, והכל במקום, המלאי מסודר בסלסלאות, וכמויות הסרגלים והסלוטייפ והדבקים שלא היו מביישים את אופיס דיפו עומדים בשורה, וכל מה שיש על השולחן זה לפטופ, יש איזה תחושת היי מטורפת - ניצחתי את מכשירי הכתיבה שלי ואת המזימה שלהם להשתלט לי על החיים!
סלסלות האחסון הכי שימושיות והסרגל המדהים ביותר ביקום. באחריות.
מצד רביעי, הרגעים האלו בודדים כל כך, שלרוב פינת העבודה היא בעיקר (עוד) מחסן.
מתלים לעציצים חדשים ומקסימים נוספו לאתר שלי
פינת העבודה שלי הייתה סוג של פיתרון תכנוני. כשבנינו את הבית שלנו ייעצו לנו לחפור חדר מדרגות כבר עכשיו, שאם יום אחד משהו ירצה להוסיף קומה, חדר המדרגות יהיה מוכן.
וכך נותרנו עם חלל ארוך וצר מבטון, ללא חלונות, במרכז הבית מול הדלת הראשית.
ידעתי שצריך לחלק את החלל, לפתור את בעיית החלונות והאור, ולהתיחס לעובדה שזה הדבר הראשון שרואים כשנכנסים מבחוץ.
פינת עבודה התאימה בול, וכדי לפתור את בעיית החושך הוספנו מין פיר תאורה מהגג, כך שכל עוד יש אור בחוץ יש המון (המון) אור גם בפנים.
במקום חלוקה של קיר עשינו חצי קיר עם חלונות זכוכית במסגרות ברזל שחורות (אותם בנה לנו חבר מהלימודים) שמטשטש את העובדה שאין חלונות לאורך הקירות.
הנוף מחדר העבודה ומגש עץ פורח וירוק
מצד חמישי, את הפוסט הזה אני כותבת מפינת העבודה, אז כנראה שהדילמה הוכרעה:)
שיהיה סוף שבוע מקסים,
אלישבע
